עזבון המנוחה אזרוב ילנה ז"ל ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות והשקעות בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

לפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, ולפיה יוצהר כי על הנתבעים לסלק מכוח חוזה הביטוח את יתרת חוב המשכנתא שנטלו התובעים במסגרת הסכם מיום 9.6.1998, מיום פטירת המנוחה ועד בכלל.

התובע 1 הינו עזבון המנוחה אזרוב ילנה ז"ל, אשר נפטרה ביום 11.10.2000, פחות משלוש שנים ממועד הצטרפותה לביטוח, בהיותה בת 27 (להלן: "המנוחה" או "העיזבון"). התובע 2, הינו בעלה לשעבר של המנוחה (להלן: "התובע", ביחד עם המנוחה יקראו להלן: "התובעים") התובע 3 הינו בנם המשותף של המנוחה והתובע.

התובעים עלו ארצה ממדינות חבר העמים כשנה לפני רכישת הדירה נשוא ההלוואה (המנוחה עלתה לארץ במאי 1997 וכשלושה חודשים לאחר מכן עלה לארץ התובע).

נתבע 1 הינו תאגיד בנקאי, אשר בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה חתם על הסכם למתן הלוואה שמספרה 10-2019490 לבני הזוג התובעים (להלן: "הבנק" ו- "ההלוואה"). נתבעת 2, הינה חברת ביטוח אשר ביטחה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו את בני הזוג בביטוח חיים (להלן: "חברת הביטוח").

בהתאם לנטען, ביום 9.6.1998 או בסמוך לכך חתמו התובעים על הסכם משכנתא, לפיו קיבלו הלוואה בסך 229,000 ₪ בתנאי משכנתא, לצורך רכישת נכס מקרקעין הידוע כחלקה 21/11 בגוש 39518 ברחוב דרך שלום 1203/14 בדימונה. במסגרת ההסכם ועל פיו בוטחו התובעים בביטוח חיים אצל נתבעת 2 כאשר בעת קרות מקרה הביטוח על נתבעת 2 לסלק את ההלוואה (להלן: "חברת הביטוח").

לטענת התובעים, בהתאם לאישור הצטרפות לביטוח החיים על נתבעת 2 לסלק את יתרת סכום ההלוואה, שטרם הגיע זמן פירעונה ליום פטירת המנוחה, לפי חישובי הבנק בהתאם לתנאי חוזה ההלוואה. לפיכך, על הבנק לפעול לקבלת תגמולי הביטוח.

לאחר מות המנוחה פנו התובעים אל הנתבעים בבקשה לסילוק יתרת ההלוואה וביטול המשכנתא על הנכס, פנייתם סורבה, בטענה שהמנוחה הצהירה הצהרה רפואית כוזבת. לטענת התובעים, הנתבעים, ביחד ולחוד, פעלו במועד כריתת הסכם ההלוואה והביטוח בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת בעת שהחתימו אותם על מסמכים מבלי שתוכנם ומהותם הוסברו להם. בהתאם לנטען, במעשיהם הפרו הנתבעים סעיפים מחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, חוק הבנקאות (שירות לקוחות), תשמ"א – 1981 וחוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א – 1981. עוד, נטען כי חוזה הביטוח הינו חוזה אחיד ובו תנאים מקפחים, אשר יש לבטלם.

הבנק, בכתב ההגנה, טען כי דין התביעה נגדו להידחות או לחילופין להימחק על הסף היות שבהסכם ההלוואה בין הצדדים נכלל סעיף מניעות וויתור ולפיו, התובעים מנועים מלהעלות טענות נגד הבנק בעניין פוליסת ביטוח החיים ובעניין סירוב חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח בגינה (סעיף 23 ב' 8 לחוזה הלוואה). לטענת הבנק הוא אינו צד להסכם הביטוח ולפיכך הסעד המבוקש בתובענה אינו רלבנטי כלפיו.

לגופו של עניין, נטען כי הסכם הביטוח אינו חלק מהסכם ההלוואה שנחתם בינו לבין התובעים. הבנק אינו צד להסכם אלא הוא המוטב הזכאי לקבל את תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח. התובעים רשאים היו לבחור בביטוח חיצוני, בכל חברת ביטוח בה יחפצו, נושא אשר הובהר להם במפורש במועד הגשת הבקשה לקבלת הלוואה (סעיף 23 (ב) (3) לחוזה ההלוואה). כמו כן, נטען כי המנוחה חתמה על טופס בקשת הצטרפות להסכם הביטוח, לאחר שהוסברו לה בע"פ ובכתב, באמצעות מתורגמנית מטעמה, כל הפרטים הנוגעים לביטוח החיים, לרבות הצורך במתן פרטים נכונים ביחס למצב בריאותה ולשאלות המפורטות בבקשה. המנוחה הצהירה במפורש כי לא סבלה ממחלת כליות או מכל מחלה אחרת, פרטים אלו התגלו כלא נכונים, בלתי מלאים ומטעים. בכך, התובעים הונו את חברת הביטוח ולכן נדחתה תביעתם. בנסיבות אלו, נטען על ידי הבנק כי על יורשי המנוחה החובה להמשיך ולפרוע את יתרת תשלומי ההלוואות לפי לוח הסילוקין המקורי ודין התביעה להידחות.

נתבעת 2, טענה גם היא כי דין התביעה נגדה להידחות מן הטעם שהתברר לה כי המנוחה סבלה, עובר לכניסה לביטוח, בין היתר, ממחלת כליות ומום בכליות מלידה ואף אושפזה בבתי החולים ועברה ניתוחים כלייתיים עקב כך. המנוחה חתמה על הצהרת בריאות לאחר שהוסברה לה, בשום שלב לא טענה התובעת כי היא אינה מבינה את המסמך עליו היא חתמה. עוד נטען, כי אילו ידעה חברת הביטוח על מחלת הכליות ובעיותיה הבריאותיות הנוספות של המנוחה, לא הייתה מבטחת אותה, כמו כל מבטח סביר אחר, אף לא תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר.

לטענת התובעים בסיכומיהם, מאחר ואין מחלוקת כי מקרה הביטוח ארע, עובר הנטל אל הנתבעת להוכיח כי המנוחה הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה. לטענת התובעים, לא הוכח על ידי הנתבעים כי המנוחה הבינה את השאלות שנשאלה במסגרת הצהרת הבריאות, ככל שייקבע כי אכן נשאלה את השאלות האמורות, בנסיבות אלו, אין לקבוע כי לא השיבה תשובות מלאות וכנות. לטענת התובעים משלא הוכח כי השאלות הוצגו למנוחה, עובר לכריתת החוזה, תורגמו והובנו על ידה, הרי שלא הוכחה טענת העדר הגילוי. התובעים טענו כי המנוחה סבלה ממום במערכת השתן ולא ממחלת כליות, במועד מתן הצהרת הבריאות תפקדה באופן מלא, לכן, גם אם תדחנה טענותיה להעדר הסבר ותרגום נאות, הרי שיש לקבוע כי המנוחה השיבה תשובה כנה, כאשר ענתה בשלילה לשאלה בנוגע למחלת כליות.

מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית, תצהיר של מר אברהמי ברי, אשר שימש מתווך בעסקת קניית הדירה נשוא המשכנתא וחוות דעת פרופ' ארדון רובינשטיין, מומחה לרפואה פנימית ומחלות מטבוליות.

מטעם הבנק הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יקיר וייס, מכהן מורשה חתימה של בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, והגב' מרגנית ביסמוט עובדת פקידת משכנתאות בבנק החל משנת 1993 ועד היום. מטעם חב' הביטוח הוגשה חוות דעת ד"ר פרלוק, רופא חתם, חוות דעת ד"ר אנגלשטיין בתחום האורולוגי וחוות דעת ד"ר קוגל פתולוג ותצהיר הגב' נורית ברניצקי, ראש מחלקת חיתום מחלקת ביטוח חיים אצל נתבעת 2. התובעים וויתרו על חקירת ד"ר אנגלשטיין וד"ר קוגל.

השאלות במחלוקת

הסוגיות בהן עלי להכריע כאמור הינן, האם הצהרת הבריאות עליה חתמה המנוחה היתה כוזבת ובלתי נכונה? ככל שהתשובה תהא שלילית, הרי התביעה תתקבל. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית, יהא עלי לבחון עמדת הנתבעת 2 כי לו היה נמסר המידע הבריאותי האמיתי, פנייתה של המנוחה להצטרף לביטוח היתה נדחית? כן תבחן שאלת הקשר הסיבתי בין מחלה של התובעת, ככל שהיתה לבין נסיבות מותה. ככל שתתקבל טענה זו, תיבחן טענת התובעים לכך, שבמועד החתימה לא הוצגו ותורגמו למנוחה השאלות הרלבנטיות, היינו שטופס הבקשה להצטרפות לא תורגם למנוחה כנדרש. ככל שיוכח כי לא נמסרו למנוחה הפרטים הרלבנטיים וכי המסמכים לא תורגמו לה כנדרש, דין התביעה להתקבל גם כן. ככל שיקבע כי המסמכים תורגמו למנוחה והובנו תדחה התביעה. וראו לעניין זה הכללים שנקבעו בע"א 2135-09 ארזואן שמעון חיים נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ (מיום 3.2.2011)

חוזה ההלוואה נחתם כאמור ביום 9 יוני 1998. בקשת הצטרפות לביטוח של מקבלי המשכנתא והערבים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית, נחתם על ידי התובע ביום 11.6.98 ועל ידי המנוחה ביום 9.6.98.

אביא את נוסח פרטי ההצהרה, נוכח חשיבותם במלואם:-

1. הצהרת בריאות: הצהרת בריאות זו תחול לחוד על כל אחד מהלווים והערבים ששמם מופיע בסעיף 6 להלן:

ביטוח החיים כמצוין בדף המצורף נעשה על יסוד הצהרת הבריאות שלהלן ולכן הנני מצהיר כדלקמן: